הלל קוגן

THISISPAIN
מאת הלל קוגן, יצירה חריפה ומלאת הומור, שקוגן רוקד בה עם הכוריאוגרפית ורקדנית הפלמנקו מיכל נתן. במהלך מבריק, קוגן מקעקע קלישאות הנוגעות לספרד, לפלמנקו, למדינת הלאום ולזהות באשר היא. לצד קטעי ריקוד בסגנון הפלמנקו שמבצעים שניהם באופן מעורר השתאות, קוגן מלהטט בדבריו במהירות שאינה נופלת מקצב רקיעות רגליו, ממטיר בדיחות ושועט קדימה בלי להמתין לשוך צחוקם של הצופים. ("הארץ") פיקאסו, גיטרה, מלחמות שוורים, כרמן, מניפות, קסטנייטות, ריאל מדריד, בית הנייר, אלמודובר, פנלופה קרוז, אנטוניו בנדרס, חוליו איגלסיאס, פרנקו, קולומבוס, גירוש ספרד, האינקוויזיציה, תור הזהב, אלהמברה, טאפאס, סייסטה, דון קיחוטה, חוזליטו, דאלי, מירו, גספצ'ו, צ'וריסו, גויה, אל סיד, צוענים, שמש, יין, שחור ואדום ונקודות לבנות.

כוריאוגרפיה: הלל קוגן
ביצוע: מיכל נתן והלל קוגן
דרמטורגיה: יעל ונציה
תאורה: נדב ברנע

ART DIRECTION: לטיסיה בולו
ייעוץ מוסיקלי: יעל הורביץ
מוסיקה: Isaac Albéniz, Georges Bizet, Enrique El Extremeño, José Valencia
תלבושות: באדיבות להקת הפלמנקו הישראלית קומפאס

המופע נוצר בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות.
המופע הועלה בבכורה בנובמבר 2022 במסגרת פרויקט הרמת מסך של משרד התרבות, בניהולם האמנותי של דנה רוטנברג ועודד גרף.
תודות: ורוניקה שור, אילת שחר, קרן רגב-אביב, יובל קאופמן

הלל קוגן
כוריאוגרף ורקדן נושא פרסים, יצר במסגרת פסטיבלים ולהקות מחול בארץ ובעולם מאז 1999. קוגן יוצר על התפר שבין מחול לתיאטרון. עבודותיו משלבות תנועה, טקסט וחפצים/סאונד שבנמצא לכדי שפה חזותית אשר מנווטת את עצמה בחוכמה ובשנינות בין אמירות מעודנות וגם מפורשות על עולם המחול, התרבות הפופולרית והחברה בת זמננו.

קוגן מיישם ביצירותיו פרקטיקות החושפות את האידיאולוגי שבאסתטי, תוך שהוא מכיר בהירארכיות של גיל, מגדר ואתניות שקיימים, ובסופו של דבר, שולטים בזירות המחול והתרבות. קוגן משתמש – ומנצל במודע – את מערכות הכוח הללו בעבודותיו, רק כדי לפרקן באמצעות מנגנונים ספרותיים ותיאטרוניים, כמו אירוניה ופרודיה, הזרה ואינטרטקסטואליות. זאת, כדי להטיל ספק בתוקפן כסטנדרטים וקריטריונים של מחול ויצירה בנקודת הזמן הנוכחית.

כפועל יוצא מכך, עבודותיו של הלל קוגן חושפות את המחול לא רק כשפה אמנותית אלא גם כאתר של הבניית משמעות, הגדרת קטגוריות והשתתת נורמות, שבמסגרתו הגוף הרוקד – אשר תמיד מצוי במידה כזו או אחרת של קונפליקט – מציף בעצם נוכחותו תובנות על מה שנתפס ראוי, יפה, מגניב ומעניין במחול ובחברה.

צורה ייחודית זו של שיח נרקד אשר פיתח הלל קוגן מגלמת בתוכה את עמדתו הרפלקסיבית, שניתן להגדירה כמטה-מחול: חקירת הקודים האמנותיים, המוסכמות התיאטרוניות והדימויים החזותיים המוכרים כערוץ להגשמת מחשבה ביקורתית על עבודת הכוריאוגרף, הניואנסים של תהליך היצירה והיחסים בין המופיע לצופה – שתמיד מבוססים על ציפיות מסורתיות, ולעיתים אפילו שמרניות.

ד"ר עידית סוסליק
חוקרת מחול ופרפורמנס

צילום: לטיסיה בולו