פבלו הראס-קסדו עם הפסנתרנית אולגה שפס

המנצח הספרדי פבלו הראס-קסדו, אחד המנצחים הבולטים כיום, יביא למוזיקה את הלהט הלטיני עתיר המקצבים, ובשילוב עם נגינתה (שתוארה כ"בין שירה לדרמה") של אולגה שפס, אחת מהפסנתרניות הצעירות המבטיחות כיום, מובטח לנו קונצרט מיוחד.

כשהצליל מצייר אור – אור ספינה מהבהב מבעד לערפל, קרן אור שמבליחה מבעד לחשרת עננים, אלומת אור חזקה שאי אפשר לחמוק ממנה, אור אדום של להבת אש רחוקה, אור צהוב הדולק לפרקים, אור כחול בפנס מאיים – את אלה ועוד מצייר ליאור נבוק ביצירתו החדשה "שבילי אור", כשאת מקומו של מקור האור תופס לוח הצבעים של כלי התזמורת, אור ישיר ובהיר, ממוקם בפרקים הראשון והשלישי, או מעומעם ומסתורי בפרק בשני.

ליסט ידע את נפש קהלו! כוכב הרוק של העולם הרומנטי נפנף בשערו, ישב – לראשונה בתולדות המוזיקה, כשצדודיתו מופנית לאולם, כשם שפסנתרנים יושבים עד עצם היום הזה, והפך את קהל שומעיו לעדת מעריצים מתעלפים במהלך הופעותיו. אותו ליסט ידע גם לפרוץ דרכים חדשות למוזיקה שלו.
חצי יובל שנים ארך ה"היריון" של הקונצ'רטו לפסנתר הראשון שלו. נעימה קצרה שנרשמה כשהיה בן 19 נבטה לכלל קונצ'רטו כשהיה בן 44 וכמו רבים שינה שוב את היצירה לאחר נגינת הבכורה. מסורת שלושת הפרקים נטמעת לכלל פרק אחד מרוכז מרשים ווירטואוזי, כך התרשם הקטור ברליוז שניצח על נגינת הבכורה וכך אנחנו חשים עד היום.
אולגה שפס סחפה את הקהל האירופי בנגינת שופן. הגרמנים לא הניחו לה לרדת מן הבמה. לנגינת המוזיקה של פרנץ ליסט היא מביאה פרשנות אישית משוחררת.

חלפו יותר ממאה שנים מאז ביצוע הבכורה ההיסטֶרי של "פולחן האביב" אחת מיצירות הבלט החשובות ביותר שחוברו אי פעם. המקצבים הפראיים שהצמיד סטרווינסקי לריקוד השבטים הסלביים המפלחים את האדמה ומעלים לה קרבן אדם, תופסים אותנו "בלתי מוכנים" עד היום. מיבָבת הבסון בתחילת היצירה, דרך הלמות מקצבים בלתי סדירים מיד אחריה ועד לצירופי הצלילים המרתקים בהמשך, "פולחן האביב" ממשיך לעורר את סקרנותנו ולגרות את דמיוננו.